Vayedaber

Nazir

Daf 24b

הלכה: שְׁלֹשָׁה מִינִין אֲסוּרִין בַּנָּזִיר כול'. 24b הַטּוּמְאָה. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי הַזִּירוֹ לַי֨י עַל נֶפֶשׁ מֵת לֹא יָבֹא. תִּגְלַחַת. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לא יַעֲבוֹר עַל רֹאשׁוֹ. הַיּוֹצֵא מִן הַגֶּפֶן. דִּכְתִיב כָּל יְמֵי נִזְרוֹ מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'.

Traduction

''L’impureté'' est interdite au Nazir, parce qu’il est écrit (Nb 6, 6): pendant tous les jours de son Naziréat à l’Eternel, il ne se rendra pas auprès d’un mort (ce qui est le résumé de l’impureté. ''La taille des cheveux'' lui est interdite, selon ces mots (ibid. 5): pendant toute la durée de son vœu, le rasoir ne devra pas passer sur sa tête; enfin ''la consommation des produits de la vigne'', comme il est dit (ibid. 4): pendant toute la durée de son vœu, de tout ce qui provient de la vigne, etc.

תַּנֵּי רַב זַכַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. זִיבֵּחַ וְקִיטֵּר נִיסַּךְ בְּהֶעֱלֵם אֶחָד חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. בַּבְלַייָא. עָבַרְתְּ בְּיָדָךְ תְּלָתָא נְהָרִין וְאִתַּבְּרָת. וְאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. עַד דְּלָא יַתְבְּרִינָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן אַחַת וְאֵין כָּאן הֵנָּה. מָאן דְּתָֽבְרָהּ בְּיָדֵהּ יֵשׁ כָּאן הֵנָּה וְאֵין כָּאן אַחַת. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. וִיהֵא חַייָב עַל כָּל אַחַת. כְּמָה דְּתֵימַר בַּשַׁבָּת. לֹא תַעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה כְּלָל. לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם פְּרָט. וַהֲלֹא הַבְעָרָה בִּכְלָל הָיָה וְיָצָא מִן הַכְּלָל לְלַמֵּד. מַה הַבְעָרָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וָכָא. לֹא תָעָבְדֵּם. כְּלָל. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה פְּרָט. וַהֲלֹא הִשְׁתַּחֲוָּיָה בִּכְלָל הָיָה וְלָמָּה יָצָאת מִן הַכְּלָל. לְלַמֵּד. לוֹמַר לָךְ. מַה הִשְׁתַּחֲוָּיָה מְיוּחֶדֶת מַעֲשֵׂה יְחִידִים וְחַייָבִין עָלֶיהָ בִּפְנֵי עַצְמָהּ אַף כָּל מַעֲשֶׂה וּמַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לְחַייֵב עָלָיו בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָמַר לָךְ. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוּם אַחֵר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כְּלָל שֶׁהוּא בְצַד הַפְּרָט. אָמַר לֵיהּ. וְהָֽכְתִיב לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר. הֲרֵי שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵין אַתְּ לָמֵד מִצִּידּוֹ אֲפִילוּ מִמָּקוֹם אַחֵר אֵי אַתְּ לָמֵד. חֲבָרַייָא אָֽמְרֵי. לֹא שַׁנְייָא הִיא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלַל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הוּא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה פִּרֵט וְאַחַר כָּךְ כָּלַל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. לֹא שַׁנְייָא. בֵּין שֶׁכָּלַל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפִרֵט בְּמָקוֹם אַחֵר בֵּין שֶׁכָּלָל וּפִרֵט בְּמָקוֹם אֶחָד כְּלָל וּפְרָט הִיא. בַּשַּׁבָּת כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט בַּעֲבוֹדָתָה. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה כָּלַל בַּעֲבוֹדָתָהּ וּפִרֵט לִמְלֶאכֶת הַגָּבוֹהַּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' זיבח וקיטר וניסך. לע''ז בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת דבחטאת כתיב ועשה אחת מהנה ודריש לה בהאי תלמודא בפרק כלל גדול לעיל מינה דההיא הכי ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה כלומר דועשה אכולהו קאי ודרשינן לה לענין שבת הכי ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת והיינו אחת שהיא הנה שאם עשה הרבה מלאכות בהעלם אחד וידע שהיום שבת חייב על כל אחת ואחת:

. הנה לחייב על כלהון אחת. שאם ידע שהמלאכות אלו אסורות ולא ידע שהיום שבת אינו חייב אלא אחת על כלן דחדא שגגה היא והיינו הנה שהיא אחת:

מהנה לחייב על התולדות. ומ''ס דמהנה דריש לה על התולדות שהן מעין האבות. ופריך עלה התם או נימר בע''ז הכתוב מדבר דהא קרא בחטאת סתמא כתיבא ונדרוש על הע''ז שאם הוא בזדון ע''ז ושגגת עבודות חייב על כל אחת ואחת ואם בשגגת ע''ז וזדון עבודות אינו חייב אלא אחת. ועלה מייתי התם ההיא דתני רב זכיי דס''ל דאה''נ דדרשינן לה נמי על ע''ז ואם עשה הרבה עבודות בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת:

עברת בידך תלת נהרין. שבאת מדרך רחוק מבבל ועברת ג' נהרות עד שבאת לכאן ואיתבדת ונכזבת בדבריך דלא כן הוא אלא שאינו חייב אלא אחת וכלומר דקרא לא מיתוקמא בע''ז כמו שאמרת וכדמסיק רבי יוחנן גופיה:

עד דלא יתברינה בידיה יש כאן אחת ואין כאן הנה. יתברינה על ע''ז קאי וכלומר שוברה ואיסורה ודרך גנאי הוא וה''פ דדרשא דקרא לומר שלפעמים אחת שהיא הנה ולפעמים הנה שהיא אחת לא מצית לאוקמי בע''ז דהניחא א' שהיא הנה מצינן נמי בע''ז והיינו עד שלא ידע איסורה באלו העבודות אבל ידע שהיא ע''ז. וזהו דקאמר שאין שוברה בידו שנעלם ממנו שאסור לעבוד לע''ז באלו העבודות וא''כ יש כאן אחת לימר שהוא חייב על כל אחת ואחת כדדריש לעיל מאחת:

ואין כאן הנה. כלומר דודאי לא אמרינן שלא יהא חייב אלא אחת על כולן שהרי הרבה שגגות יש כאן:

מן דתברה בידיה יש כאן הנה ואין כאן אחת. בתמיה וכלומר אבל איפכא לא מצית למימר דלפעמים משכחת לה דרשא דהנה ולא דרשא דאחת ושלא יהיה חייב אלא אחת והיינו שידע שאלו העבודות אסורות ואין כאן אלא שגגה אחת דהא ודאי ליתא דמאחר ששוברה ואיסורה מאלו העבודות לע''ז כבר בידו וא''כ דשגג במאי דאי לא ידע שהיא ע''ז א''כ אין לבו לע''ז ואמאי קמחייבת ליה אחת והלכך האי דרשא דקרא לא מיתוקמא בע''ז כלל:

ויהא חייב על כל אחת. בע''ז ותיפוק לן חילוק מלאכות בע''ז מהאי דרשא כי היכי דנפקא לן חילוק מלאכות לענין שבת דיצתה הבערה מכלל דלא תעשה כל מלאכה לחלק וללמד על הכלל כלו שכל מלאכה מיוחדת חייבין עליה בפני עצמה:

וכא. והכא נמי נימא לא תעבדם כלל ויצאת השתחויה לפרט בפני עצמו וללמד על הכלל כלו:

אמר לך. דלא דמיא האי להא דהבערה דהתם בשבת הכלל במקום אחד והפרט אינו כתוב בצדו אלא במקום אחר ודיינינן ליה במדה זו אבל בע''ז כלל שהוא בצד הפרט דבפסוק א' כתיב לא תשתחוה להם ולא תעבדם והואיל דכתוב בצדו והוי כפירושא דכלל ולא דיינינן ליה במדה דיצא מן הכלל:

והכתיב לא תשתחוה לאל אחר. בפרשה כי תשא כי לא וגומר והרי הפרט במקום אחר הוא:

מכיון. דגלי לן קרא במקום אחד שכתוב בצדו וללמד שאין דנין ליה במדה זו הילכך אין למדין ממנו אפילו במה שכתוב במקום אחר:

חברייא אמרי. דטעמא לאו משום הכי הוא דלא שנייא לן במדה זו בין שהכלל והפרט במקום אחד או לא דבכל מקום ניתן לדון במדה דיצא מן הכלל אלא דהכא היינו טעמא דבשבת כלל ואח''כ פרט הוא ושייך לומר בהא יצא מן הכלל ללמד על הכלל כלו אבל הפרט דלא תשתחוה קודם הכלל דלא תעבדם הוא ולא שייך יצא מן הכלל וה''נ אמרינן כיון דגלי לן האי קרא וכו' כדלעיל:

רבי יוסי אומר. היינו טעמא דלא דיינינן הכא במדה זו דודאי נא שניי' לן בין שכלל ואח''כ פרט בין שפרט ואח''כ כלל כלל ופרט הוי לענין שדנין אותו במדה דיצא מן הכלל וכו' אלא משום דבשבת הכלל והפרט בעבודת' כלומר הכל מאבות מלאכות דשבת הן אבל בע''ז הכלל בעבודת' הוא דלא תעבדם סתמא כתיב ומשמע בכל העבודות שדרך ע''ז לעשות כן ואף אותן שאין דרכן לעשות כן לגבוה בכלל:

ופרט למלאכת הגבוה. השתחויה למלאכת הגבוה היא דאע''ג דלא הוי עבודת פנים מ''מ דרך כבוד הוא לעשות כן לגבוה:

Nazir

Daf 25a

אָמַר רִבִּי מָנָא. הַבְעָרָה שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ יָצָאת. הִשְׁתַּחֲוָיָה לְצוֹרֶךְ יָצָאת. לְלַמֵּד עַל עַצְמָהּ שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֶׂה. 25a וַתְייָא כְהָדָא דְתַנֵּי חִזְקִיָּה. זוֹבֵחַ לָאֱלֹהִים יָחֳרָם. יָצָאת זְבִיחָה לְלַמֵּד עַל הַכֹּל. הִשְׁתַּחֲוָיָה לְלַמֵּד עַל עַצְמָהּ שֶׁאֵינָהּ מַעֲשֶׂה. אוֹ חָלָף. דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מְלַמֵּד. דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֶׂה אֵינוֹ מְלַמֵּד. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. הַבְעָרָה לְצוֹרֶךְ יָצָאת. לְלַמֵּד עַל בָּתֵּי דִינִין שֶׁלֹּא יְהוּ יוֹשְׁבִין בַּשַׁבָּת. מַה טַעֲמָא. נֶאֱמַר כָּאן בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וְהָיוּ אֵלֶּה לְחוּקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיכֶם בְּכָל מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם. מַה מוֹשָׁבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בָּתֵּי דִּינִין. אַף מוֹשָׁבוֹת שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּבָתֵי דִּינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדּוּמָא. מִכֵּיוָן דְּתֵימַר. לְצוֹרֶךְ יָצָאת. כְּמִי שֶׁיָּצָאת שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. וְדָבָר שֶׁיָּצָא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ מְלַמֵּד.

Traduction

On a enseigné que R. Zacaï dit en présence de R. Yohanan (161)''V. J;, (Shabat 7, 1).'': si l’on sacrifie une idole, si on l’encense et lui offre des libations, le tout dans un même état d’ignorance, on est coupable pour chacune des 3 actions. O Babylonien, lui dit R. Yohanan, tu as su passer à pied sur trois fleuves pour arriver de ton pays jusqu’ici, et tu as failli te briser au premier choc. Comment admettre qu’en aucun cas l’on soit plus d’une fois condamnable? Avant de te briser de tes propres mains (avant de commettre l’erreur d’interprétation), on ne pouvait approuver qu’une culpabilité même au cas de plusieurs actes d’idolâtrie (le tout dans un seul état d’ignorance);mais depuis que tu t’es brisé (commettant l’erreur d’interprétation, que la redondance du mot génuflexion vise la divisibilité des fautes commises), il peut arriver que l’on soit plusieurs fois coupable, et une pénalité ne suffira pas à expier les diverses fautes. – (162)Suit une page traduite ibid., 2,. R. Samuel b. Abdima dit: même en admettant qu’un terme biblique (paraissant inutile (163)Comme p. ex. la Bible, à la suite de la prescription générale du repos sabbatique, défend à part le détail d'allumer le feu en ce jour. a été exprimé dans un but spécial (vise au point particulier), il semble dit sans portée; or, toute expression en ce cas vise la règle générale.

Pnei Moshe non traduit

רבי מנא. אמר היינו טעמא דלא דיינינן לה במדה זו דבשלמא הבערה יצאת שלא לצורך ואין לה ללמד על עצמה כלום והלכך ללמד על הכלל כולו הוא דיצאת אבל השתחויה בע''ז לצורך הוא דיצאת:

ללמד על עצמה שאינה מעשה. כלומר לפי שאינה מעשה כשאר עבודות כמו עבודות פנים זיבוח וקיטור וניסוך ולא הוי נפקא לן מכללא דלא תעבדם דלאו עבודה שיש בה מעשה היא ולגופ' איצטריך ולא ללמד על הכלל:

ואתייא כהדא דתני חזקיה. דזביחה יצאת מן הכלל דלא תעבדם וללמד על הכלל דכל שהוא כעין עבודת פנים שחייב עליה אפילו אין דרכה של ע''ז לעבדה בכך והשתחויה ללמד על עצמה לפי שאינה מעשה:

או חילוף. דנימא השתחויה יצאת ללמד על הכלל לחילוק חטאות:

ומשני מסתברא דבר שהוא מעשה והיינו זביחה מלמד על הכלל שיהא כיוצא בה אבל השתחויה דבר שאינו מעשה היא אינו מלמד על הכלל דלאו עבודה מיקריא ולא דמי לכללא:

אמר רבי ירמיה. אדלעיל מקשי דקאמר הבערה יצאת שלא לצורך והרי הבערה ג''כ לצורך יצאת ללמד על מיתת ב''ד שאין דוחה את השבת דילפינן מושבותיכם האמור כאן ממושבותיכם האמור בפרשת רוצחים דבמיתת ב''ד הכתוב מדבר ואמר רחמנא לא תבערו:

מכיון דתימר. כלומר אפי' שתאמר דלצורך יצאת אפ''ה כמי שלא לצורך היא דאי משום ללמד על מיתת ב''ד שלא תדחה שבת הוי ליה למיכתב לא תעשו מלאכה בכל מושבותיכם ושפיר הוי נפקא לן נמי מג''ש דבמיתת ב''ד מיירי ואין דוחה את השבת ומדפרט קרא הבערה הוי ליה שלא לצורך ודבר שיצא שלא לצורך מלמד על הכלל כולו הוא:

וָכָא חַרְצָנִין וְזָגִין בִּכְלָל הָיוּ וְיָצְאוּ מִן הַכְּלָל. וִיחַלֵּקוּ וְלֹא יִצְטָֽרְפוּ. אֶלָּא תַּמָּן כְּלָל בְּמָקוֹם אֶחָד וּפְרָט בְּמָקוֹם אַחֵר. וָכָא כְּלָל וּפְרָט בְּמָקוֹם אֶחָד. וְהָא חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. לא שַׁנְייָא. בֵּין כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט בֵּין שֶׁפִּרֵט וְאַחַר כָּךְ כָּלַל. בֵּין שֶׁכָּלַל וְאַחַר כָּךְ כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט. וָכָא כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט. וְהָא רִבִּי יוֹסֵי אָמַר. לֹא שַׁנְייָה. בֵּין כָּלַל וְאַחַר כָּךְ פִּרֵט וְאַחַר כָּךְ כָּלַל. כְּלָל וּפְרָט הוּא. תַּמָּן שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ יָֽצְאוּ. וְלָמָּא יָֽצְאוּ. לְמָעֵט הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים. וְהָא תַנִּי מִשּׁוּם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מִכָּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצָנִים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. אַף הֶעָלִים וְהַלּוּלָבִים בְּמַשְׁמַע. תַּמָּן לְצוֹרֶךְ נִכְלְלוּ. בְּרַם הָכָא שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ נִכְלְלוּ. וְלָמָּה. לצירוכין.

Traduction

Mais alors (si le détail énoncé inutilement se réfère à la généralité), on devait dire de même ici (dans notre Mishna) que d’abord les pépins et la peau faisaient partie du terme général ''produit de la vigne'', puis ils sont sortis de la généralité, afin d’être comptés isolément comme interdits, sans ''être joints'' (comme le voudrait notre Mishna)? C’est qu’ailleurs (au sujet du Shabat), on indique d’une part la défense générale, et d’autre part (dans un autre verset) une défense de détail (d’allumer le feu); tandis qu’ici, les deux prescriptions, celle qui est générale et celle qui est de détail, se suivent immédiatement dans un seul verset. Cependant, fut-il objecté, les compagnons d’étude n’ont-ils pas dit qu’il n’y a pas de différence entre la généralité et le détail exprimés en deux endroits différents, et ceux qui le sont dans un même verset? N’y a-t-il pas toujours généralité et détail (ce dernier ayant un caractère exclusif à reporter sur le tout)? La distinction consiste en ce que là-bas (au sujet du Shabat) la règle générale précède le détail; tandis qu’ici (pour le Nazir), on a d’abord énoncé les détails sur lesquels doit porter l’abstention (le vin et les liqueurs fortes), puis vient la généralité (''tout produit de la vigne''). -Mais R. Yossé n’a-t-il pas enseigné: peu importe que la règle générale précède l’énoncé du détail particulier, ou que celui-ci précède la règle générale? - N’y a-t-il pas toujours règle générale et détail? -Il y a cette distinction à noter qu’au sujet du Shabat le détail du feu était inutile; tandis qu’ici le détail énoncé a un but spécial. Et lequel? -D’exclure les feuilles et branches de palmier. -Mais n’a-t-on pas enseigné (164)V. J., (Orla 1, 7). au nom de R. Eliézer que le verset (Nb 6, 4): Il ne mangera d’aucun produit de la vigne, depuis les pépins jusqu’à l’enveloppe, implique aussi l’interdit pour les feuilles et les branches? -Là (pour le Shabat), la généralité même a besoin d’être énoncée pour indiquer l’obligation de se reposer le samedi, tandis qu’ici la généralité est inutile après l’énoncé des détails interdits; pourtant, ces textes se trouvent conjointement, pour indiquer que les divers produits seront joints, afin de constituer l’interdit.

Pnei Moshe non traduit

וכא. השתא פריך למאי דקאמר' דבר שיצא מן הכלל שלא לצורך מלמד על הכלל הוא וא''כ ה''נ במתני' אמאי קתני כל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה לכזית מדכתיב מכל אשר יעשה וגו' ונימא דחרצני' וזגים יצאו מן הכלל דמכל אשר יעשה מגפן היין:

ויחלוקו. ולחלק יצאו לחייב על כלן בפני עצמן ולא שיצטרפו:

אלא תמן. בהבערה:

וכא. אבל הכא כלל ופרט במקום אחד מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים עד זג:

וכא. והכא פרט ואח''כ כלל דכתיב מיין ושכר יזיר וגומר והדר כתיב מכל אשר יעשה מגפן היין:

תמן. בהבערה שלא לצורך יצאת כדאמרן אבל הכא מחרצנים וגו' לצורך יצאו כדמסיק:

למעט העלים והלולבים. של גפנים חוטין הרכין שבהן ודבר שיצא לצורך לא דיינינן ליה במדה יצא מן הכלל:

והא תני משום ר''א. דמרבה להו לעלים ולולבים דנפקא ליה מכל אשר יעשה מגפן היין ואכתי שלא לצורך הוו:

תמן. אלא דהיינו טעמא דהתם בשבת לצורך נכללו הכלל בעצמו לצורך הוא לא תעשה כל מלאכה אבל הכא הכלל גופיה שלא לצורך הוא דמכדי כתיב מיין ושכר יזיר חומץ יין וגומר וכל משרת ענבים וגומר מכל אשר יעשה מגפן היין למה לי ולמה נכתב לצירופין ללמדך שכלן מצטרפין זה עם זה לכזית:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source